החלטה בתיק לת"ף 1073-02-12

1.         לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דין בית משפט השלום לתעבורה בחיפה    (כב' השופט בנג'ו) מיום 24.11.2010 בתת"ע 3409-01-10.

            במסגרת פסק הדין, אשר ניתן לאחר שהמבקש הודה בביצוע שתי עבירות של נהיגה ללא      רישיון נהיגה תקף וללא פוליסת ביטוח בת תוקף, הושת על המבקש עונש של פסילה           מלהחזיק רישיון נהיגה למשך 12 חודשים, עונש פסילה על תנאי לשישה חודשים למשך 3     שנים בגין עברת תנועה בזמן פסילה ו/או נהיגה ללא רישיון נהיגה, 4 חודשי מאסר על תנאי             למשך 3 שנים וקנס בסך             של 1,500 ש"ח או 15 יום מאסר תמורתו (להלן: "גזר הדין").

2.         ביום 2.2.2012 הגישה המשיבה הודעה המתנגדת לבקשה ובהתאמה קבעתי דיון ליום          20.2.2012.

3.         במסגרת הבקשה דנן טען המבקש באמצעות ב"כ, עו"ד שרמן מטעם הסנגוריה הציבורית כי             למרות שחלף זמן ממועד מתן פסק הדין ראוי שבית המשפט ייעתר לבקשה משום עיוות         הדין שנגרם למבקש בבית המשפט קמא שעה שנשללה ממנו זכות הייצוג ובפועל לא יוצג            בהליכים בבית משפט קמא.

ב"כ המבקש טען כי במועד הטיעונים לעונש ביקש ב"כ המאשימה, המשיבה דנן להטיל על   המבקש עונש מאסר בפועל וזאת מבלי שהמבקש היה מיוצג, מבלי שבית המשפט הורה על       מינוי סנגור למבקש.

4.         ב"כ המבקש בפני הודה כי בית המשפט קמא היה מודע לפגם שנפל בהתנהלות ב"כ המשיבה            משביקש נציגה באופן מפתיע וללא התראה להטיל על המבקש עונש מאסר ובפועל ואף העיר           בפסק דינו על כך. ב"כ המבקש אף הודה כי בית המשפט קמא לא השית עונש מאסר בפועל      על המבקש אולם טען כי אין לשלול ההנחה שבית המשפט קמא, בבואו לגזור דינו של             המבקש,החמיר עימו יתר על המידה מתוך רצון לאזן באין האינטרסים הנוגדים ולחפות על דחיית הבקשה להשית על המבקש מאסר בפועל בדרך של החמרה בעונשים האחרים         שהוטלו.

5.         טוען ב"כ המבקש בבקשה דנן כי המערער לא היה מיוצג בהליכים בבית המשפט קמא ובית             המשפט קמא בשגגה נמנע מלמנות לו סנגור גם לאחר שנתבקש להשית בעניינו עונש מאסר         בפועל.

ב"כ המבקש טען כי נפגעה זכות בסיסית וחשובה של המבקש, זכות לייצוג שלא ניתן           להפריז בחשיבותה, ודי בכך כדי להביא לקבלת בקשתו, כדי לאפשר דיון לגופו של עניין            בעניינו של המבקש.

6.         עוד נטען כי פסק הדין של בית המשפט קמא בולט בחומרתו בעונש שהושת על המבקש ומכך ניתן להסיק כי בית המשפט קמא הגם שנמנע מלהשית על המבקש עונש מאסר בפועל החמיר עמו יתר על המידה, בשל הבקשה שהוגשה לו להשית מאסר בפועל, ומבלי שאפשר למבקש להיזקק לייצוג משפטי.

7.         אציין כי בבקשה בכתב טען ב"כ המבקש באופן כללי לעניין הארכת מועדים. לא הובא        הסבר ממשי מדוע לא הוגש ערעור במועד. כל שנטען הוא רק כי על פי ההלכה הפסוקה לבית    המשפט היושב בדין סמכות להאריך מועד להגשת ערעור פלילי וכי זה ידון בעניין גם אם לא       הומצאו טעמים מיוחדים לקיום הדיון, הכול מנקודת מוצא לפיה עיקרו של ההליך הוא             האמת ועשיית צדק לנאשם ולחברה.

8.         רק בדיון בפני טען והוסיף ב"כ המבקש וטען לעניין הארכת המועדים כי:

I           המבקש לא קיבל לדיו במועד הדיון, בו נכח, ואשר לאחריו, ניתנו פסק הדין וגזר                הדין בעניינו, את פרוטוקול הדיון ואת פסק הדין וגזר הדין.

ב"כ המבקש הודה כי המבקש היה מודע להליכים, קיבל לידיו שוברי תשלום ואף   שילם אותם.

II          הגשת הבקשה באיחור נבעה בשל העובדה כי כנגד המבקש מתנהלים הליכים                     פלילים נוספים בבית המשפט השלום לתעבורה בפני כב' השופט סלאמה בתת"ע                         8029-09-11. שם התבקשה הפעלת מאסר על תנאי אשר הוטל בפסק הדין נשוא               הבקשה דנן.

נטען כי רק במסגרת הליכים בתיק הנ"ל בהם כן יוצג המערער נודע למערער על      פסק הדין נשוא הבקשה דנן והשלכותיו על ענישתו האפשרית בתיק 8029-09-11.         

9.         ב"כ המשיבה טענה בפני כי יש לדחות הבקשה משום:

I           הבקשה אינה מגלה טעם של ממש לאיחור הגדול בהגשת הבקשה ו/או סיבה                       ממשית לאי הגשת הערעור במועד.

II          המבקש ידע על פסק הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו ואין מקום להיזקק לטענות                   עובדתיות בנוגע לידיעתו ו/או לקבלתו או אי קבלתו לידיו את פרוטוקול הדיון                    ופסק הדין. זאת במיוחד משטענות אלו לא נזכרו בבקשה ולא נתמכו בתצהיר.

III         סיכויי הערעור קלושים וגם אם נפל פגם בהתנהגות נציג המאשימה, הרי משהעיר   בית המשפט קמא את הערתו ומשלא הושת עונש מאסר בפועל, רופא הפגם ולא נגרם עיוות דין למבקש בגין העדר ייצוג.